החשיפה התקשורתית לא מסתיימת כשהאייטם משודר או מתפרסם. כך הופכים כתבה אחת לשיחה שנמשכת ברשתות, בתקשורת ובסדר היום הציבורי.

20:23. המהדורה הסתיימה. הכתבה שלכם שודרה בפריים טיים. הטלפון מתחיל לצלצל, ההודעות זורמות – ואתם מרגישים שהצלחתם. אבל דווקא עכשיו מתחילה העבודה האמיתית.

פעילות ביח"צ היא לא "One night stand", היא לא Fling. וגם אם יצרת עניין אצל כתב אחד או עורך מהדורה והם היו בעניין, והכתבה שעשו באמת יצאה איכותית ואפקטיבית והיא עובדת בשבילך אתה עדיין צריך את הסושיאל שיהדהד אותו ואם זה טוב אז לא באמת צריך לפנות לערוץ מדיה נוסף או להקפיץ פולאופ בגל"צ, כי התוכן מצמיח רגליים בסושיאל ורץ בלעדיך.

וכך מערכות תקשורת- ארציות ומקומיות, שעוקבות אחרי הידיעות במדיות מגיעות לכתבה שלך, אולי כתבים יקפיצו את זה בפרופיל האישי שלהם ברשתות החברתיות, או בתוכניות בוקר ואולי אפילו פוליטיקאי אחד או שתיים יעשו על זה סיבוב.

העניין הוא מחד רב זירתיות: גם יח"צ, גם סושיאל גם פודקאסטים. ומצד שני המלך הוא התוכן- - לא כל סיפור יכול לרוץ לבד מעצמו;

זה מזלג דו כיווני תוכן מעולה ורב זירתי שממשיך להדהד את עצמו., לייצר זווית שתגרום לאנשים לחזור לאותה הכתבה בזרם הגלילה היומית.

והכי חשוב כשאתה עושה את זה לבד זה לא רק החשיפה עצמה, שמתגלגלת וגדלה ככל שהבמות התקשורתיות מתעבות, אלא הקשר שנרקם עם הכתב/ העורך שהסיפור שלך נגע בו. כך  גם אם תחליט להמשיך לבד, לעבוד עם משרד יח"צ אחד ואחר כך עם אחר זה לא באמת משנה. הקשר עם הכתב ממשיך. וזה נכס שעשית. שאתה מביא איתך.

כתבה עיתונאית היא חומר גלם, לא פוסט מוכן. במקום להעתיק אותה לרשתות החברתיות, השתמשו בה כדי לייצר תוכן חדש שמזמין אנשים לקרוא, להגיב ולשתף. תמיד עדיף להפנות למקור באמצעות קישור מאשר לשכפל אותו.